יום ראשון, 29 במרץ 2015

פוסט של פעם בשנה



שנה. שנה!
הייתם מאמינים? אני ממש לא מאמין.
אני זוכר שרק לפני שנייה וחצי הכנתי פנקייקים, שמתי קצת נוטלה מעל וכתבתי לזה מתכון.
כבר המון זמן שרציתי לפתוח בלוג לפני שבאמת פתחתי אותו. חיפשתי המון מערכות לפתיחת הבלוג, מוורדפרס ועד לsquarespace (ששם לא יכלתי לפתוח כי בכלל אין ישראל במדינות- אופס) וחשבתי על שמות רבים- מפטרוזיליה, מר. עוגיות, potato and lime ועוד ועוד ועוד.
חיפשתי מדריכים שונים לצילום, צילמתי, ערכתי, התבאסתי, צילמתי שוב, שמחתי, העליתי, חיכיתי בציפייה, פתחתי, סגרתי, הגבתי, ערכתי שוב, בישלתי, חתכתי, אפיתי וציפיתי.

אז מה היה לנו השנה? (ומה לא היה!)


|


אז דבר ראשון- אי אפשר שלא לדבר על הרולדה הזו. באמת שהיא מושלמת. אך מה?

אחרי שהכנתי אותה, ראיתי שהיא קצת שונה. שונה מדי.
מה שונה בה, אתם שואלים? התסכלתי על כל מיני מתכונים אחרים של רולדות באינטרנט, וראיתי שאני עשיתי משהו בדיוק הפוך- במקום עוגת בסיס דקיקה ומלאה מילוי קרמי ואוורירי, עשיתי הפוך- עוגת בסיס יחסית עבה ופחות קרם ביחס לעוגות אחרות. 
לדאבוני, עוד לא יצא לי לשפצר את המתכון. היא בטוח תופיע מתישהו בקרוב בגרסתה המשופרת!
נקסט.





עוגיות צ׳וקלט צ׳יפ. דיברתי רבות על העוגיות המושלמות האלה לפני טריליון שנים בערך. הזכרתי גם את העובדה שאיבדתי את המתכון שלהן שרשמתי תוך כדי ההכנה. ואכן איבדתי. אבל אני בתהליכי השחזור! אני רק מנסה להיזכר קמח סוכר היה בזה. ומה הייתה הטמפרטורה.
ממש מחשב שמשחזר את הזיכרון האבוד, כבר אמרתי?






אני שוב אחזור ואתנצל. 
אני באמת שמנסה. ומשתדל. אני יודע שזה יישמע דבילי שכאילו אין לי זמן לנשום בכלל ואני רק בכיתה ט׳- אבל באמת שזה ככה. 
שלושה ימים ארוכים. שלושה! 
מה זה יום ארוך? חמש אני יורד מהאוטובוס בצעדי איילה אל עבר ביתי לעשות עוד קצת שיעורי בית/עבודות- אחרי שקמתי בשש וחצי לבית הספר.
ועוד לחזור לבית בשעה מאוחר שכבר אין אור שמש רך לצילום עוגיות ושלל מאכלים טעימים זה בכלל מבאס. 
בזמנים שכן מתאפשר להכין משהו באמצע השבוע- הכל נשאב מהקופסה/תבנית/סיר עד לצילום, שזה ממש באסה.




נקסט!
ועכשיו אעבור לסלט הקינואה הצבעוני הזה. כשאני חושב על זה- אני נראה לי צריך להעלות את המתכון שלו, כי הוא באמת פשוט כל כך (כמו כל סלט קינואה שקיים כמו זה וזה), טעים, מהיר ובעיקר בריא.


שלום לך איש מסתורי שמסתתר במזלג

ועכשיו, לאזור האסונות.
עוגת השוקולד היא תוצאה של שילוב שני מתכונים בשלהי החופש הגדול שבתאוריה הייתה אמורה לצאת מעולה, רק מה- לא הייתי אמור להפריד את הביצים לפני ההקצפה. וגם לא לאפות בטמפרטורה כה גבוהה.
מה נאמר, يوم عسل, يوم بصل- כלומר (תרגום חופשי מערבית), יום דבש (מתוק ומצויין) ויום בצל (מר עם דמעות). נראה לי אפשר להבין איזה יום עבר על העוגה הזאת.
תראו כמה מזעזעת היא יצאה- המרקם שלה היה אחיד באופן מוזר לכל עובייה ולא רך ונימוח בפנים. 
כדורי השוקולד של אחרי זה היו טעימים- זה מה שבטוח!





הלאה. 
מאפינס. נראים תמימים? הם לא.
הם נראים באמת טוב מבחוץ (נראה לי). שחומים כאלה. עם שיש.
אבל בפנים, הו הבפנים.
יבשושי מדי. דחוס מדי.
מישהו רוצה לקנות לי טיימר לתנור שמופעל אוטומטית איך שהתנור נסגר וקורא את המתכון עצמו כך שלא צריך לכוון זמן ובכך להשאיר את המאפינס המסכנים שלכם יותר מדי בתנור?
צריך לכתוב על זה פטנט, אני אומר לכם.




ועכשיו, קבלו במחיאות כפיים (בוז) סוערות, את שני המנצחים שלנו!
במקום השני, קבלו בבקשה את מאפינס הקינמון הטבעוניים (לא בכוונה)!!!!!!!!!!
הם יצאו די פוטוגנים, אנחנו חייבים להודות. זה היה גם בחופש הגדול שממש התחלתי להתאמן הרבה יותר על צילום אוכל כי היה לי מלא זמן פנוי. אמאמא, כנראה שמישהו (שכנראה, בטעות בטעות, קוראים למישהו הזה עומר) הכניס בטעות (באמת!) למאפינס יותר מדי אבקת סודה לשתייה.
טעם מתכתי זה פה. אבל הקטע הוא שבהתחלה לא הרגישו את זה- טעם הלוואי התחבא ממני עד לאחרי הצילום. זה גורל- הוא רצה שאצלם את המאפינס.





ועכשיו, קבלו את המנצחת הגדולה, שספחה אחריה פרצופי הבעת גועל רבים, שהביאה עימה ריח ניצחון שקרני ביותר- עוגת אגסים מקמח מלא!!!
אז לא היו ביצים, וגם לא יותר מדי קמח לבן. אבל היי, אגסים רכים צריכים עוגה. אתם יודעים מה הפתגם הידוע אומר: ״אם האגסים לא יבואו לעוגה, עומר יכין מהם אחת״.
אז חיפשתי תחליף לביצים באינטרנט. אז חיפשתי! אז קיוויתי שכמות הקמח הלבן תספיק. אז קיוויתי.
מה אני אגיד לכם, זוועת עולם. העוגה התפוררה בין אצבעותיי כחול על שפת חוף הים ועפה לה אל הפח במהירות האור.





אל תכינו עוגות עם תחליף ביצים מפוקפק ופחות מדי קמח לבן\תחליף ראוי, כבר אמרתי?

*

*
*
*
*

ועוד מתכון. הפחזניות האלה היו די טעימות. חוץ מהעובדה שגרמתי לצניחתן לאחר האפייה בכך שפתחתי את התנור מוקדם מדי. והן גם מקמח מלא, שאת זה לא הרגישו כלל בפחזניות.

קרם הפטיסייר היה גם משודרג למדי- עם אמרטו וקצת שוקולד לבן. אז הכל אני הרסתי. פויה לעצמי.





טוב, אז מה באמת היה לנו?


31,000 צפיות!
100 תגובות שהן רק שלכם!
31 מתכונים!
תוכנית לילה!
תוכנית בוקר!
תוכנית לילה!
תוכנית בוקר!

וואו. בחיים לא הייתי מאמין שהייתי מגיע עד לפה. כמה קיטשי שזה יישמע, זה באמת קצת אופורי כל הסיפור הזה. תגובות מילדים, חברים, מבוגרים, מורים- זה באמת מחמם את הלב. שבאמת קוראים ומתעניינים בדברים שאני כותב, מעבד, מצלם ומכין בשבילכם.
אני אוהב לראות את הצפיות באתר, וגם אם הן בירידה או עלייה, זה באמת נותן תחושה טובה שנכנסים וקוראים את מה שאני כותב ומתאמץ לכתוב.

אני מקווה שאמשיך לעשות את מה שאני עושה פה עוד זמן רב, לפחות רב כאורך הגלות, שמתכונים רבים עוד ייכתבו לבלוג, שקוראים רבים יצטרפו לבלוג ושבעיקר שאני ואתם נמשיך להנות מהאוכל ומהצילומים.

ובינתיים, עד למתכון שיגיע ממש (ממש) בקרוב בשביל פסח, קבלו רק הצצה- 





שבוע מעולה שיהיה לכולנו!!!

(לי יש חופש. מתכונים ופוסטים רבים צפויים להיכתב!)

XXX
עומר

9 תגובות:

  1. שאפו וכל הכבוד על מה שעשית פה! הלוואי שיהיו לך עוד 200 פוסטים כאלו שחוגגים שנה נוספת.... אישית מה שהכי זכור לי מהשנה הזו הוא הסלט מלון ומלפפונים - מרענן ומחדש. אחד הטובים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! בהחלט מתכון אהוב- גם אחד האהובים עליי

      מחק
  2. אתה מקסים וכל פוסט שלך ומתכון קולעים לי בול. מזל טוב ותמשיך ככה!!!!

    השבמחק
  3. נהדר! יישר כח והצילומים (בעיקר האחרון. אפשר לשבת מולו שעות) מהממים.

    השבמחק
  4. כתה ט'?! ברצינות? או 1 באפריל?

    השבמחק
  5. Hi! I love how informative and great your articles are. Can you recommend a List of Citrus Fruits or blogs that go over the same topics? Thanks a lot!

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...